החלטה בתיק בש"א 6282/07

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור

1.     זו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא, השופט ש' פיינברג), מיום 30.4.07  (הבקשה הוגשה ביום 15.7.07).

2.     ההחלטה מושא בקשה זו, הנה החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, זאת לאחר שהמבקש, שהיה הנתבע, לא התייצב לדיון.

3.     אף שההחלטה המונחת ביסוד הבקשה הנה החלטה שיש לבקש רשות ערעור לגביה, המבקש הגיש ערעור בנוגע עם אותה החלטה. בדיון שהתקיים במסגרת אותו ערעור,  ביום 12.7.07, המליץ בית המשפט למבקש למחוק את הערעור ונטען על ידי המבקש  כי הומלץ על ידי בית המשפט על הגשת בקשת רשות ערעור, והמבקש פעל בהתאם: דהיינו הערעור נמחק והוגשה בקשה זו,  בסמוך לאחר הדיון בערעור.

4.     המשיבים טוענים , בין היתר, כי המבקש לא הראה טעם מיוחד לבקשתו, כי מדובר בפרשנות מוטעית של החוק ובטעות של עורך-דין, נימוקים אשר לא הוכרו כטעם מיוחד. בנוסף, בא פירוט להתנהלות המבקש בהליכים שבבית המשפט קמא ונטען כי גם מהם נלמד כי אין מקום להיעתר לבקשה.

5.    מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור  קבוע בחיקוק , ועל כן חובה על המבקש  הארכת מועד, לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר'  זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהד' 7 עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו  לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור,  מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין  שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו". ראה בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) פורסם במאגר נבו.

       בעיקרון, בתי המשפט נטו להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר' בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועובודת עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.

6.     בענייננו, ניתן לזקוף לזכות המבקש שניים אלה: האחד, המבקש לא השתהה והגיש השגתו על ההחלטה אותה ביקש לתקוף, במועד. אמנם, המבקש נקט בהליך שגוי, אולם נקט בו במועד. השני, למשיבים לא קמה צפייה מבוססת לכך שהמבקש השלים עם ההחלטה שכן הוגש ערעור. בדיון בערעור הועמד המבקש על טעותו, ומיד, בתוך יומיים בלבד, הגיש  בקשתו זו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. דהיינו, לא התקיים פרק זמן במהלכו היה בסיס למשיבים לסבור כי חלפה סכנת הערעור בנוגע עם ההחלטה שניתנה לטובתם. לכך יש להוסיף את העובדה שמדובר בטעות משפטית אשר הובילה לנקיטה בצעד מוטעה. אמנם עובדה אחרונה זו, לכשעצמה, אין בה כדי להוות טעם מיוחד, אולם שילובה בטעמים שפורטו לעיל, במיוחד מקום שאינה נובעת מרשלנות או הזנחה, וכן בהתחשב בכך שבסופו של דבר חלף פרק זמן קצר יחסית מאז הינתן ההחלטה עצמה עד להגשת הבקשה נשוא החלטה זו, כל אלה מובילים לכך, תוך שנתתי דעתי לסיכויי הערעור, שיש מקום, בהיסוס מה, להיעתר לבקשה.

7.     לפיכך, אני מורה על הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 15.7.07.

המזכירות תשלח הודעה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"א באלול, תשס"ז (4 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית: רחל אמויאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: